ורדה שילה - צבעים אומנותיים

על הקשר בין אמנות למדיטציה

כתבה: ורדה שילה
צילם: בני שילה



יצירת מנדלה מגרגרי חול צבעוניים. סוג של מדיטציה.

התבוננו בנזירים הטיבטיים המציירים מנדלה בעזרת גרגרי חול צבעוניים. יצירה זו, המכונה בטיבטית dul-tson-kyil-khor היא שילוב בין ציור לפיסול ודורשת הרבה מאוד ריכוז וסבלנות. היא מהווה כלי עזר לנזירים בהתפתחותם הרוחנית ובעבודה העצמית שלהם. בדרך כלל יוצרים אותה במשך מספר שעות ביום ולאורך כמה שבועות. על מנת ליצור עבודה כזו, הנזירים חייבים להיות מרוכזים בפרטי הפרטים של התהליך. כל טעות קטנה עלולה להרוס את המבנה הרגיש של גרגרי החול. פעילות זו מזכירה מאוד פעילות מדיטציה: היצירה נעשית בעיקר מתוך כבוד לתהליך ולא לתוצר. בסוף התהליך, נוהגים לפזר את גרגרי החול ולמחוק את התוצר הסופי.

פעמים רבות, טענתי בפני חברים שהעיסוק באמנות הוא המדיטציה שלי. שמעתי טענה דומה לזו גם מאנשים אחרים שהתנסו בחוויית היצירה האומנותית. לדעתי, רבות מהנקודות שהועלו לדיון במאמר על המדיטציה, נכונות גם לגבי העיסוק ביצירה אומנותית: כאשר אני מרוכזת בציור או בפיסול, נוצר מצב נפשי שמקביל, ברמות שונות, למדיטציה: אני נכנסת לעולם מקביל, עולם בו שום דבר לא חשוב מלבד היצירה שמונחת לפני ברגע זה. העיסוק ביצירה האומנותית מחייב אותי להתרכז בהווה, בכאן ועכשיו. כדי לצייר נכון, עלי להתבונן בתשומת לב במודל אותו אני מציירת, לשים לב לכל הפרטים, הגדולים והקטנים, ולא לחשוב על דברים אחרים. כולי נתונה בתוך תהליך היצירה, אין מקום לשקיעה במחשבות על העבר או העתיד.



הציור על גבי ארגז צעצועים, דורש ממני ריכוז בפרטי הפרטים

בדומה לאלה שמתרגלים מדיטציה, גם אנו, העוסקים ביצירה האומנותית, מפתחים יכולות וכושר ריכוז ממושך במשימות תפיסה הדורשות אבחנה בין פרטים קטנים. אצל מודטים נצפתה פעילות פחותה ברשת המוחית המכונה "דיפולט". מערכת זו מוכרת כמערכת-המוחית הפועלת כשאנו חושבים על עצמנו. כלומר: כשאנו עוסקים בסיכום העבר ובתכנון העתיד.

בזמן שאני עוסקת ביצירה, לרוב אינני זקוקה לחברה נוספת. הקנבס והצבעים ממלאים את כל צרכי. כמו בזמן מדיטציה, טוב לי עם עצמי ואינני משתעממת לרגע. עבודת היצירה ממלאת את כל צרכי באותם רגעי קסם. אין לי גם צורך לתכנן מראש ובפרטי פרטים את מהלכי. תוך כדי מהלך היצירה מתחוור לי מה בעצם אני רוצה לעשות. פרטים מתבהרים, לובשים ופושטים צורה, עד שמתגבשת הישות האומנותית עלייה אני עובדת. פעמים רבות נדמה לי אני שאני משמשת צינור לכוונות נסתרות שלא הייתי מודעת להן. לא הייתה לי תמונה מוקדמת על איך תיראה היצירה עליה אני עובדת בסוף התהליך. התהליך מתרחש כאילו מעצמו, בלי הכוונה רבה-מדי מצדי.

לאחרונה יצא לי לקרוא מאמר בו מדובר על היתרונות, הנפשיים והבריאותיים, שמביא לנו העיסוק במדיטציה. לדברי הכותב, מי שעוסק במדיטציה באופן קבוע מרוויח עוד דברים מהצד: הוא בריא ושמח יותר. העיסוק במדיטציה מביא גם לירידה ברגישות לדיכאונות. ככל הידוע לי, זה נכון גם לגבי העשייה האומנותית: מאז שהתחלתי לעסוק בציור, הנטייה שלי להיכנס לדיכאון ירדה פלאים וכמעט נעלמה לחלוטין. טוב לי, ואני מאושרת רוב הזמן. בעיקר כשאני עסוקה בתהליך היצירה האומנותית. בהסתכלות מזווית כזו, אין זה מפתיע כלל, שציירים שסבלו מבעיות נפשיות ודיכאונות, מצאו מפלט מרגיע ביצירה ובאמנות שלהם. מוכרות לנו דוגמאות רבות, אך אולי הידועה והבולטת מביניהן היא סיפורו של וינסנט ואן-גוך. הצייר ההולנדי המוכשר וה"משוגע". הוא צייר מה"בטן", ממקום שלא הייתה לו עליו שליטה. בעודו בחיים, רק מעטים הכירו בכישרונו, אך כעבור שנים, הפך לאחד הציירים המוכרים בעולם.
ורדה שילה – צבעים אומנותיים

artisticolors@gmail.com

לחנות של ורדה שילה "צבעים אומנותיים"