חג השבועות שיחול השבוע, נקרא גם על פי המסורת "חג הקציר". שם זה מבטא את שמחת הלב והחגיגות בתקופה זו, בעת הגיע הזמן לקצור את החיטה הבשלה מהשדה. מחיטה זו מכינים את האוכל היסודי והבסיסי ביותר, הלוא הוא הלחם. מעגל העבודות בשדה, הקודמות לקצירת החיטה, מזכיר מאוד את תהליך היצירה של כל אומן ולא משנה באיזה תחום הוא עוסק, מרגע הרעיון הראשוני ועד לרגע בו יש תוצר מוגמר.
יצירות אומנותיות מפוסלות מברזל במוטיבים מהחי ומהצומח מבית המדרשה לברזל.
ראשונה במלאכות, היא מלאכת החרישה. בשדה מתבצעת החרישה על ידי הטרקטור, אשר חורש את האדמה, מסלק אבנים ולכלוך מיותר מהשטח המיועד, מחלק את האדמה וחורץ בה תלמים. כך הוא האומן. כאשר היוצר מבקש ליצור דבר מה חדש, הוא מסלק ממוחו כל מחשבות מיותרות ומתרכז במציאת נושא או קונספט ליצירה החדשה. במקביל למלאכת הזריעה, בה זורעים את נבטי החיטה הקטנים באדמה, כך האומן מחליט על רעיון ליצירה, ומגבש את אופי העבודה. הוא בוחר מה לעשות, באילו כלים ואביזרים להשתמש, על מנת להגיע לתוצאה סופית מוצלחת.
יצירה של פסל סוס ומפרזל בעבודה מקורית מפלדה של משה כץ.
את ההשקעה של האומן, את עבודתו המסורה והממושכת ביצירה, תוך התקדמות איטית אך בטוחה בעבודה, ניתן להשוות לתהליך ההנבטה והתפתחות השיבולת. הזרע נובט, גודל ומתפתח בהתאם לתנאים שמסופקים לו על ידי עובד האדמה. אם בהשקיה, בדישון, בהסרת מזיקים ועוד.
ולבסוף, כאשר השיבולים מבשילות ומתייבשות, לאחר תהליך ארוך, ניתן לפצוח במלאכת הקצירה ולהכין את השיבולים לטחינה, לשם הכנת הקמח. זהו כמובן השלב, בו היצירה של האומן, היא כבר תוצר מוגמר, והוא מציג אותה בפני אנשים נוספים סביבו.
אולם, למרות שלכאורה השלבים בעבודת האדמה ובמלאכת יצירת אומנות זהים, קיים הבדל משמעותי מאוד. בשדה, המטרה העיקרית היא החיטה הבשלה. אם היה אפשר, האיכר היה מוותר על כל השלבים עד לצמיחתה, וגורם לכך שתהיה מוכנה עוד קודם. כי לא הדרך חשובה לו ואף לא התהליכים שקדמו לשיבולת החיטה אלא היא עצמה. באומנות, הדבר שונה עד מאוד. תהליך היצירה עצמו נועד להעצמה האישית של האומן וביטוי לפנימיותו. היצירה עצמה מייצגת חלק בלתי נפרד מעולמו של היוצר ומייצגת ערכים שונים מעולמו האישי.
נוף לול בעין כרמל הנמצא בתוך שדה של חומוס- יצירה של דניאלה בורכרד.
מאחר והאומנות וחווית היצירה עצמה היא גורם תקשורתי חלופי לדיבור ולדרכי התקשרות אחרים, יש לזכור כי אף שהתוצר המוגמר והסופי הוא חשוב, הוא רק משני בחשיבתו לכל התהליך עצמו שקדם לו.
