חילופי טבעות אירוסין הוא מנהג עתיק, כמעט כאנושות, או לפחות הציוויליזציה כפי שאנו מכירים אותה החל מתחילת ההיסטוריה האנושית שאחרי העידן הפרה היסטוריה. במילים אחרות, אנשים מחליפים ביניהם את טבעות האירוסין מזה כאלפי שנים. אולם מנין הגיע המנהג לענוד את טבעות האירוסין דוקא על הקמיצה השמאלית, האצבע הרביעית שביד שמאל? יש המתעקשים לטעון ואולי גם במידה רבה של צדק לאור הוכחות רבות חותכות לכך, כי מקורו של המנהג כבר בימי רומי. גם אם המנהג השתרש עוד לפני ימי הרומאים, יש בכל מקרה עדויות חותכות לקיומו כבר בימיהם. הרומאים האמינו שהקמיצה ביד שמאל היא תחילתה של וריד האהבה 'ונה אמוריס' (love vein) המוביל אל הלב.
טבעות ואירוסין בעולם
האירוסין על מנהג חילופי טבעות האירוסין השתרשו גם בתרבות היהודית והעברית לפני מאות בשנים. טקס האירוסין הכיל בתקופה העברית הקדומה הרבה מעבר לטקס גרידא: היה במהותו בעל תקפות חוזית משפטית כמו גם חברתית, בשונה מהסדר הנהוג כיום בין האירוסין לקידושין והקפיצה מענידת טבעות האירוסין לחילופי טבעות הנישואין. במסגרת הטקס הקדום הונהגה גם הכרזת תנאים, שהתחייבו הצדדים לנהוג בהם. החתן, הכלה והמשפחות הסכימו על המועד המאוחר ביותר לחתונה, ואת ההתחייבויות הכספיות שייקח כל אחד מהצדדים על עצמו.
טבעות ואירוסין ביהדות
התנאים בדומה לנישואין ולשטר הכתובה היו גם הם עניין שתוצרתו בהתחייבות קניינית ובמקרה של הפרתה של התחייבות זו – כלומר ביטול השידוך – היה נוהג הצד המבטל לשלם לרעהו סכום כסף נהוג או מוסכם בשטר עצמו כפיצוי. התנאים הוסכמו ונחתמו בעדות עדים ובשטר ולקיום התנאים הועמדו ערבים משני הצדדים. על אף הפירוט הרב, את סכומי הכסף עצמם לא היה נהוג לציין בשטר עצמו אלא רק להסכים עליהם בעל פה, ובשטר עצמו לציין 'כמסוכם'.
טבעות ואירוסין בעדות ישראל
במרוצת השנים היה נהוג להשיג רב גדול, שהיה מגיע לקריאת והסדר התנאים. התנאים הוחלו על ידי קניין מסודר. בהמשך היו בני הזוג נוהגים להתחייב לחיות באחווה ובאהבה רעות ושלום וההורים מתחייבים לתמוך בבני הזוג ולהלבישם כראוי וכיאות במלבושי כבוד. הנוסח החסידי במאות השנים האחרונות קיצץ וקיצר את התנאים להתחייבות לחיות בשלום ונערך ממש בסמוך לחתונה. הספרדים לא נוהגים כלל לעשות תנאים לפני החתונה והאשכנזים היו עורכים את התנאים בשעת האירוסין כאמור, מיד עם ההחלטה, המשותפת אם לאו, להשתדך. אז גם היו עושים סעודה ומדברים בשבח בני הזוג. בני עדות המזרח עורכים את התנאים עצמם רק מתחת לחופה בסמוך לקידושין עצמם.
טבעות ואירוסין בעולם
האירוסין על מנהג חילופי טבעות האירוסין השתרשו גם בתרבות היהודית והעברית לפני מאות בשנים. טקס האירוסין הכיל בתקופה העברית הקדומה הרבה מעבר לטקס גרידא: היה במהותו בעל תקפות חוזית משפטית כמו גם חברתית, בשונה מהסדר הנהוג כיום בין האירוסין לקידושין והקפיצה מענידת טבעות האירוסין לחילופי טבעות הנישואין. במסגרת הטקס הקדום הונהגה גם הכרזת תנאים, שהתחייבו הצדדים לנהוג בהם. החתן, הכלה והמשפחות הסכימו על המועד המאוחר ביותר לחתונה, ואת ההתחייבויות הכספיות שייקח כל אחד מהצדדים על עצמו.
טבעות ואירוסין ביהדות
התנאים בדומה לנישואין ולשטר הכתובה היו גם הם עניין שתוצרתו בהתחייבות קניינית ובמקרה של הפרתה של התחייבות זו – כלומר ביטול השידוך – היה נוהג הצד המבטל לשלם לרעהו סכום כסף נהוג או מוסכם בשטר עצמו כפיצוי. התנאים הוסכמו ונחתמו בעדות עדים ובשטר ולקיום התנאים הועמדו ערבים משני הצדדים. על אף הפירוט הרב, את סכומי הכסף עצמם לא היה נהוג לציין בשטר עצמו אלא רק להסכים עליהם בעל פה, ובשטר עצמו לציין 'כמסוכם'.
טבעות ואירוסין בעדות ישראל
במרוצת השנים היה נהוג להשיג רב גדול, שהיה מגיע לקריאת והסדר התנאים. התנאים הוחלו על ידי קניין מסודר. בהמשך היו בני הזוג נוהגים להתחייב לחיות באחווה ובאהבה רעות ושלום וההורים מתחייבים לתמוך בבני הזוג ולהלבישם כראוי וכיאות במלבושי כבוד. הנוסח החסידי במאות השנים האחרונות קיצץ וקיצר את התנאים להתחייבות לחיות בשלום ונערך ממש בסמוך לחתונה. הספרדים לא נוהגים כלל לעשות תנאים לפני החתונה והאשכנזים היו עורכים את התנאים בשעת האירוסין כאמור, מיד עם ההחלטה, המשותפת אם לאו, להשתדך. אז גם היו עושים סעודה ומדברים בשבח בני הזוג. בני עדות המזרח עורכים את התנאים עצמם רק מתחת לחופה בסמוך לקידושין עצמם.
